26 ספטמבר 2018,יום רביעי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon
rina_1170
khvtsvt_1_1170
koteret1-0111
khvtsvt_2_1170
khvtsvt_2_1170

על פי תנועת המילים - תכירו את קטי פישר הכרמיאלית

Share

על פי תנועת המילים - תכירו את קטי פישר הכרמיאלית

מערכת הפורטל

הוריה, ניצולי שואה, הכירו באמצעות חילופי מכתבים בין אביה לבין הדודה של אשתו
הראשונה שנספתה בשואה, ואילו קטי פישר, עורכת ספרותית, מנחת סדנאות לכתיבה
יוצרת ומורה לספרות בתיכון בכרמיאל, מגשימה בספרה החדש "בחלוף הרכבות" את חלומו
של סבה יושקה – שחי בבודפשט בשתי מלחמות העולם ולא הספיק לכתוב את סיפור חייו 



המילים שאמר לה סבא יושקה צרובות היטב ועמוק בזיכרונה של קטי פישר, ואף הפכו להשראה בדרך למימוש החלק המאוד יצירתי של סבה – הכתיבה. היא נזכרת בהתרגשות במילותיו, ש"הִלְכו עליה קסם", וזוכרת היטב את השירים שהוא נהג לכתוב לנכדתו הקטנה, ולשלוח באהבה מיוחדת השמורה רק לה: במכתב באמצעות הדואר. גם אם לא הבינה את כל מילות השירים, היה לה ברור שקיבלה מתנה מיוחדת במינה, שכבר אז הביאה אותה להחלטה שגם היא תכתוב כשתגדל.
שנים רבות לאחר מכן תממש קטי פישר, המשמשת כעורכת ספרותית, מנחה סדנאות לכתיבה יוצרת ומורה לספרות בבית ספר תיכון בכרמיאל, את חלומה ואת חלומו של סבה, כאשר תסיים תואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. הסופרת המנוחה רונית מטלון הנחתה אותה בכתיבת עבודת הגמר שלה על הנובלה שהפכה לאחר כמה שנים לספר "בחלוף הרכבות", המועמד מטעם "גוונים" לפרס "ספיר" היוקרתי. ספרה הראשון של פישר, "ליביה אהובתי", יצא לאור בשנת 2001 גם בהוצאת "גוונים". ספר ילדים שכתבה לאחרונה, נמצא בסוף תהליך לקראת פרסום ויציאה לאור.
הוריה של פישר הכירו באמצעות חילופי מכתבים בין אביה, לבין הדודה של אשתו הראשונה שנספתה בשואה. היא מגלה כי ההשראה לספרה החדש מגיעה מסבה יושקה, מצד אמה, אותו קטי ראתה בחייה פעם אחת בלבד – כאשר הגיע להיפרד ממנה בתחנת רכבת לפני עלייתה לארץ. ב"בחלוף הרכבות" מספרת פישר כי "את סבא יושקה ראיתי רק פעם אחת. ראיתי אותו ממקום מושבי ליד חלון הרכבת מאיץ את צעדיו ככל שזו הגבירה את מהירותה, ומושיט לעברי את הממחטה שלי שהתנופפה בידו. רק אז גיליתי, לתדהמתי, שחטף אותה מידי בזמן שהשתרבבה מחוץ לחלון בלי משים". הספר הוא למעשה סיפור על ילדות ובגרות, עלייה לארץ וקשיי קליטה, על חלומות והשראה, ועל סבא יושקה, שחי בבודפשט בעת שתי מלחמות העולם וכל כך רצה לכתוב את סיפור חייו, אך לא זכה לכך.
ב"ליביה אהובתי" מתואר סיפור אהבתם של תומי וליביה, שלא נפגשו מעולם וההתאהבות ביניהם נרקמה תוך כדי התכתבות וכנגד כל הסיכויים. תומי הוא גבר בגיל העמידה, אלמן שאיבד את כל משפחתו במלחמה, וליביה היא אישה צעירה בתחילת שנות ה-20 לחייה. הם חיים משני עברי הגבול של מדינות שכנות במזרח אירופה בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר תקוותם הנואשת להיפגש נתקלת שוב ושוב בחומות הגבוהות של הסירוב. הסיפור מסופר באמצעות מכתביו של תומי, המבקש לבנות לו אי של אושר בעולם
שהתרסק לרסיסים, כאשר  נקודת מבטו המשתוקקת אל ליביה הבלתי מושגת מאפשרת הצצה אל תוך עולמו הפנימי – עולם הנבנה על קו התפר הדק שבין מציאות לדמיון במאמץ לברוא את חייו מחדש.
פישר נולדה באורדיה שבטרנסילבניה, רומניה, וכפי שמתואר בספרה הראשון "ליביה אהובתי", היא לא במקרה בחרה במילים כעיסוק כה משמעותי בחייה. הוריה הכירו באמצעות חילופי מכתבים בין אביה ובין הדודה של אשתו הראשונה שנספתה בשואה. פישר: "אבא חזר מהמלחמה לאורדיה, עיר מגוריו בטרנסילבניה, רומניה, לאחר שאיבד את אשתו הראשונה, בנו ואת כל משפחתו המורחבת. הדודה של אשתו חיה אז בבודפשט והיא דאגה לשמור אִתו על קשר באמצעות מכתבים, לאחר סיום המלחמה. בשכנות אליה התגוררה אישה צעירה בת 24 שגם שרדה את השואה – לא במחנות, אלא באמצעות בריחה, מסתור ושימוש בתעודות מזויפות.  "יש לי מישהו בשבילך", אמרה לה הדודה יום אחד. אותה צעירה תהתה מה פשר ההצעה להכיר לה גבר המבוגר ממנה ב-13 שנה, ניצול שואה שאיבד את משפחתו ומתגורר במדינה אחרת.

"מסרי לו רק דרישת שלום במכתב", ביקשה הדודה. וכך היה. דרישת השלום הורחבה במכתבים הבאים, אליה נוספו עוד ועוד מילים. לאחר מספר התכתבויות ביניהם, הם החליטו להמשיך ולהתכתב לבד. קטי: "אבא כתב יפה והיא ענתה יפה. לאחר שנה של התכתבות, הם החליטו להיפגש. המכתבים של הגבר נשארו בבודפשט, ואותה אישה צעירה נסעה כדי לפגוש אותו. עצם הרעיון לנסוע ולראות מי עומד מאחורי המילים הלהיב אותה. מאחר ובאותה תקופה לא היה ניתן להתראות ליד הגבול בין המדינות, בשל איסור השלטונות, הם החליטו שהדרך היחידה להכיר תהיה "אם הם יתחתנו". גבר נאה בן 39, שכל רצונו לאחר שחזר מהתופת היה "לגדל פרחים בגינה", ואישה צעירה בת 26 "אמיצה, רומנטית ואופטימית".
הוריה של קטי נישאו באורדיה שברומניה, כאשר הורי אמה נשארו בבודפשט. הם לא הגיעו לחתונה, כי לא ניתן היה. הוריה של קטי חיכו עשר שנים כדי לקבל אישור עלייה לארץ. היה להם ברור שהילדים שייוולדו להם יגדלו רק בישראל. קטי ואחיה נולדו שם, ובשנת 1959 המשפחה עלתה לישראל. בדרך, כשהגיעו לווינה ברכבת, חטף אחיה הרעלת דם, וכך נאלצה כל המשפחה להישאר בווינה עד להחלמתו ולהגיע לארץ בטיסה.
קבלת הפנים ביקנעם ותהליך ההשתלבות בישראל של פעם מתוארים ב"בחלוף הרכבות" – ספרה החדש של קטי מכרמיאל (הוצאת "גוונים"). הספר נולד מתוך הזיכרונות, התמונות, התקוות והחלומות שלה ושל בני משפחתה, השזורים זה בזה – יחד עם העלייה לארץ שפישר חוותה. פישר זוכרת היטב את דירת החדר של עמידר שקיבלו הוריה ביקנעם עם עלייתם ארצה: ארבעה אנשים בחדר אחד, מיטות סוכנות ובגדים בתוך ארגזים ששימשו כארונות. בתחילה עבד אביה בעבודות דחק כמו שתילת עצים, ולימים החל לעבוד בסולתם, שאז היה בית חרושת לנשק. אמה, שבהכשרתה הייתה גננת, עבדה כמטפלת בגן ילדים.
היא לא תשכח לעולם את קבלת הפנים שהיא ומשפחתה זכו לה עם הגיעם ליקנעם. זה היה יום חורפי בתחילת ינואר, תחת זרזיף של גשם קל. אנשים רבים הצטופפו סביבם ב"פרצופים מפחידים", ואדם אחד שנראה חשוב החל לנאום להם. היא לא הבינה דבר – לא את השפה העברית וגם לא את האנשים עם ה"פרצופים מפחידים" שהצביעו עליהם. פישר: "אני זוכרת את חג פורים הראשון שלי בישראל. הגעתי לגן הילדים כשאני לא מחופשת, והגננות החליטו לחפש אותי לתרנגולת. כל הילדים נראו לי מוזרים, ולא הבנתי מדוע הם נראים אחרת. ביקשו ממני להיכנס למעגל של הילדים ולעשות "קוקוריקו". מצד אחד, פחדתי להיכנס למעגל, ומצד שני פחדתי באותה מידה לא להישמע להוראות שקיבלתי, ולא ידעתי מה לעשות. לבסוף נכנסתי למעגל ופרצתי בבכי. זה היה כל כך שונה ממה שהכרתי עד כה", היא נזכרת בתחושת הניכור, באי-ידיעת השפה העברית ובמבוכה שלה בגן הילדים ביקנעם.
בספרה החדש מצליחה פישר להגשים את חלומו של סבא יושקה ולספר, ממש במקומו, את סיפור חייו המרתק, כמו גם את סיפורם של כל מיליוני היהודים שלא זכו להגיע לארץ המובטחת. "חיוכו הולך ומתקרב ומהמילים נותרו רק התמונות בשחור לבן וכמה סיפורים צבעוניים", כך היא כותבת בספרה – על סבה יושקה ובעיקר על עצמה, ומוכיחה פעם אחר פעם שבהחלט אפשר להגשים חלומות רחוקים.


קטגוריה: 

הוסף תגובה

randomness